אזרבייג'ן ארץ האש – טיול עצמאי בתחבורה ציבורית

הגענו לארץ האש באוקטובר במהלך עונת הסתו הקסומה והקרירה בהרים והחמימה נעימה בבאקו. הטיול שלנו היה טיול עצמאי בתחבורה ציבורית או כמו שאבנר קורה לו טיול בכיסא גלגלים באפס מאמץ (בגלל שלא רכבנו באופניים )

מה שהכי הפתיע אותנו בטיול הזה היא העובדה שישראלים מגיעים למדינה הזו ונשארים רק בבאקו. מי שעושה את זה כנראה מחפש קניות, קניונים ואוירה קצת אחרת אבל אנחנו לא מצאנו בבאקו שום דבר למעט תחנת מעבר נוחה מאד.

אלבום התמונות המלא שלנו

חשוב לדעת שלאחר 14 יום במדינה יש חובת הרשמה כאן. חשוב לבקש מאחד המלונות שאתם שוהים בו לבצע את ההרשמה עבורכם כי להבנתי אין באפשרות המטייל לבצע את ההרשמה רק באפשרות המלון לרשום אותו. ביצענו את ההרשמה דרך מלון בבאקו. כל שאר המלונות (עברנו לפחות 8 מקומות שלא ידעו על מה אני מדברת או מה אני רוצה). לאחר ההרשמה יש לבקש את אישור ההרשמה וככל הנראה להציג אותו ביציאה מהמדינה.

הנה כמה דברים שלמדתי על המדינה במהלך שהותי כאן:

• אנשים חמים ומכניסי אורחים. בכפרים יותר מבערים כמובן. ככל שתצאו מחוץ לבאקו כך תחושו את אזרבייג'ן האמיתית.
• המחירים מאד זולים. נכון להיום 1 מאנאט הוא 2.2 שח, אנחנו זוג עם ילדה בת תשע. נסיעה באוטובוס של שעתיים עלתה לנו 15 מאנאט. נסיעה במונית של עשרים דקות עלתה לנו 6 מאנאט. נסיעה במונית של שעתיים תעלה כ 70 מאנאט. ארוחת צהריים מלאה עולה 20-25 מאנאט. הסתובבנו בשוק לקנות פירות וירקות, מחירים מצחיקים. כוס מיץ רימון 2 מאנאט. סכין איכותית 1.5. פיתה גדולה עם עשבים ירוקים 1 מאנאט. קנקן תה לכל המשפחה 1-2 מאנאט.
• תקשורת – בשדה התעופה קנינו סיים מקומי של 30 גיגה ב 39 מאנאט של חברת AZERCELL עם הפריסה הכי טובה שמדינה. ואכן היתה לנו תקשורת מצויינת בכל הטיול. הבעיה היחידה הייתה שהחבילה נגמרה אחרי 14 יום. אין אפשרות לטעינה מחודשת לאותו הסיום (ותאמינו לי שניסיתי) וולכן האופציה היא לרכוש את אותה חבילה שוב עם סים חדש או מראש לרכוש חבילה גדולה יותר.
• באיזור חינאליק באזרבייג'ן נשמרת מסורת עתיקת שנים של כ 5000 שנים, אב המשפחה הוא ראש השבט, לרוב הוא עובד קשה מאד בחקלאות ובתחזוקת הבית ואם המשפחה אחראית לאוכל ולטיפול בחיות הבית (תרנגולים כבשים עיזים אוזים או תרנגולי הודו). יחד איתם חיים הבנים ומשפחותיהם. לבנים אסור לעשן או לשתות בנוכחות האב והכלות עוזרות לסבתא במטלות הבית וגידול הילדים. יש בחינאליק כ 400 אלף כבשים וכ 7000 רועי צאן.
• אזרבייג'ן היא מדינה חילונית, האנשים מתפללים פעם בשבוע ביום שישי, הם שותים אלכוהול מידי פעם (ובלי קשר גם מלא מלא תה). הם גם מעשנים (הגברים) המון ואפילו במוניות או באוטובוסים. לרוב הם אנשים רגועים, שמחים בחלקם ואוהבי אדם.
• מזג האויר באזרבייג'ן משתנה. בבאקו ביולי אוגוסט הטמפרטורות מאמירות ל 45-50 עם גשמים. בכפרים לאורך הרי הקווקאז מאד נעים בקיץ כ 20 מעלות ומאד קר בחורף – עד מינוס 20. העונה הכי טובה לביקור כאן היא אביב שחל במאי יוני. הטמפרטורות בבאקו נעימות וההרים ירוקים ומלאי פרחים.
• אזרבייג'ן היא מדינה על דרך המשי שמתחיל בסין ועובר דרך קירגיזסטן, טג'יקיסטן, טורקמנסיטן, אוזבקיסטן, ארמניה גאורגיה וטורקיה. ישנם שיחות בין מדינות ליצור איחוד של מעבר יבשתי בדומה לשנגן ויכול להיות שנהיה עדים בעתיד להקמה של איחוד שכזה. דרך אגב, אפילו השפה ההונגרית מאד דומה לשפה האזארית והם מבינים אחד את השניה.
• האוכל כאן פשוט וואו. שילוב של פרס וטורקיה. טעמים מדהימים ושפע של מאכלים מסורתיים מלאי תבלינים וריחות. פשוט כיף של מקום מהבחינה הקולינרית (מה שאי אפשר להגיד על כ 90 אחוז ממדינה אירופאיות)
• במסעדות פלצניות ויקרות רבות באזרבייג'ן יש אירוח פרטי, כלומר כל הסועדים מקבלים חדר פרטי והמחירים לא מזכירים בכלל את המחירים במסעדות העממיות. כדאי לחפש את המסעדות העממיות על מנת לזכות באוכל המקומי במחירים נוחים אחרת תאלצו להסתפק בדונאר (השווארמה המקומית) ואת אלה יש בשפע ברחובות הראשיים
• האוכל באזרבייג'ן הוא אחד הטעימים והזולים שאכלנו, ארוחה מלאה עלה לנו בדרך כלל 50 שח. מאד אהבנו דולמה (ממולאים- הכרוב והעגבניה הכי טעימים). כופתה הוא מרק ובתוכו וקציצת בקר ואורז. החמוצים שלהם זה פשוט מעדן (כרוב מלפפון, מיקס גזר גמבה וכרוב ואפילו שום). שמתקרבים לגבול גאורגיה אפשר למצוא כבר חינקאלי כבש או מרק דושפברה – כיסונים ממולאים בשר.

באקו

הגענו לאזרבייג'ן, ארץ שגילתה את הנפט בים הכספי והשתנתה לגמרי. מזג אוויר נעים קידם את פנינו 25 מעלות, ומקבץ מרצדס מייבאך וב.מ.וו סדרה 7 שלא מבייש את ערב הסעודית. עיר מפוארת עם רחובות גדולים ורחבי שוליים, ואפילו שבילי אופניים, עם מבחר מלונות מכל הסוגים ואוכל איכותי, טעים וזול

האוכל כאן משלב אוכל פרסי קווקזי וטורקי משובח ללקק את האצבעות … ביקרנו בשתי מסעדות עממיות שהגישו לנו מכל טוב, קציצות עוף מרהיבות. בורגול משובח עם רוטב עגבניות מעל תבשיל תפוחי אדמה משובח ותבשיל עוף עם ירק עדין וטעים מאוד, תמרי "הסתפקה" בשווארמה מעולה עם יוגורט שנעלמה תוך שניה.כל הארוחה הזו הסתכמה ב-50 שקלים לשלוש מנות. בערב, לאחר שלא התאפקנו והתנחמנו שוב בעלי גפן ממולאים בבשר טלה, בורגול עם בקר פיתה עם בקר פירה שגם עלה בסביבות ה-50 שקלים

משם הלכנו למלון החביב שלנו שמי שקיבל את פנינו בקבלה בצהריים קיבל את פנינו גם בערב ומסתבר שהוא עובד 24 שעות ללא הפסקה במלונית חביבה עם 2 חדרים מאוד מרווחים וגדולים.

קובה – Quba

את כל הטוב הזה עזבנו לטובת קובה עיירה נחמדה מאוד שנמצאת בדרך לחינאליק שזהו יעדנו ליום הכיפורים לביצוע חשבון הנפש…במה טעינו ובמה שגינו ובמה עלנו להשתפר שכל כך הרבה עונשים נוחתים עלינו (בישראל)….

על מנת להגיע לקובה, לקחנו מונית במחיר מצחיק (5 מאנאט) לתחנה המרכזית (Avtovağzal) בבאקו המרוחקת כ 10 קמ ממרכז העיר. שם בקומה השלישית נמצא טרמינל האוטובוסים ושם קנינו כרטיסים לאוטובוס שיצא תוך חתי שעה ב 15 מאנאט (ילדים עד גיל 10 משלמים חצי מחיר)

קובה עיירה כלבבינו: ללא שום פוזות, עירומה ושבורה…אנשים מקסימים ופשוטים מחייכים, כאן אין מרצדסים….לאדות נעות על ספק כביש ספק שביל חול

שוק מקסים שיש בו הכל ומשתרע על פני הסמטאות המעטר אותה. וכאן מצאנו את מקום הלינה הכי אקסקלוסיבי הוטל חינאליק…חדר פשוט ויעיל בין 2 מסעדות סמוך לשוק ב-75 שקל.

ישבנו בשוק לאכול באווירה סופר אוטנטית במסעדה מקומית ….

בהתחלה ריחרחתי אך בעל המקום הכניס אותי בשמחה למטבח והראה לי מכל טוב מה יש על הסירים (דבר אסור במסעדות מערביות סוד כמוס שאסור לראות)…התרשמתי מאוד לטובה והיה ממש כיף מה שבלט הוא כרוב ממולא באורז ובשר טחון עדין וטעים (דולמה) והכרוב החמוץ שהיה בצבע סגול ….קינחנו במיץ רימון עז…המשכנו בהליכה בעיירה החביבה…כולם עסוקים בקניות, בנתינת שירותים בתי קפה ותה….אנשים מאוד חביבים

הזמינו אותי למשחק דמקה מותח בו היינו בעמדת ניצחון והפסדנו …היה מרגש לחצנו את ידו של גאון הדמקה והמשכנו לחדרינו הקט ומחומם…קריר כאן.

Xinaliq – חינאליק

הגענו לכפר חנאליק , מרחק כ-שעה וחצי עד שתיים מקובה, תלוי כמה מהר הנהג מונית שלך נוסע בדרך המפותלת והמרהיבה. בדרך מראות של שלכת יפה בצבעי כתום חום יפים, מים שוצפים מגיחים מהנקיקים בסלעים, מקרחונים שעל פסגות ההרים., הנוף הופך ממיוער לגבעות קרחות ומיוחדות בצבעי חינה, כפרים מבודדים ומרעה של המון פריטים של כבשים.

הגענו למשפחה המארחת שלנו, חווה עם 2 עזים, 4 כבשים, סבא חביב חייכן עם שפם, סבתא עם כאבים בברך, ושתי משפחות הבנים. הסבא חיי בבית עם חמשת הנכדים שעושים רעש והמולה.

ולשאלתנו: זה לא מפריע לך? לא, הוא ענה, זה ממלא את חיי

הוא מאוד פעיל הסבא הזה, זז כל הזמן ומבצע את משימות החווה, ובין לבין משפץ את הלאדה שלו , שידעה ימים טובים יותר…קשים החיים פה, אבל מאושרים: קשים כי קר ואתה כל הזמן צריך לעבוד ולתחזק, לא פשוט, אך מתגמל.אתה חי במשפחתיות מלאה דואג למשפחתך והם דואגים לך…

מעל ראש הגבעות הקרחות בצבע חום ירקרק, מתנשאים פסגות הקווקז הלבנות. הטבע שולט כאן. נשאלת תמיד השאלה מי הם האנשים המאושרים יותר: אנשי הכפר או אנשי העיר? תשובה לכך קיבלנו מאיזט המארח שלו יש אישה יפה…אנשי העיר מוצאים עבודה ביתר קלות אך רוב הכסף מתבזבז על שכירות וזמנם לא בידם. אנחנו אנשי הכפר חיים עם משפחותינו עובדים קשה אך למען עצמנו וכך אנו מסופקים. חיים בטבע ונהנים מהנוף המשתנה וחיים בניתוק מסויים מההמולה של חיי העיר..

בחינאליק לנו שלושה לילות. לנו באירוח בייתי אצל איזט ומשפחתו ומאד נהננו

ביום השני היה מזג אויר מושלם למסלול בהרים שיוצא מהכפר הקסום. יצאנו אחרי ארוחת בוקר למסלול הלוך חזור של 14 קמ, שעובר דרך תצפית לכפר, לכיוון הכפר Qalaxudat.

חמש דקות מרגע שהגענו לתחילת המסלול תמר קולטת מאחורינו קבוצת מטיילים ענקית שמתקרבת אלינו בצעדי ענק. המדריך המתוק שלהם פנה אלינו באנגלית ושאל מהיכן אנחנו, ותוך עשר דקות כבר היינו חלק מקבוצת אקו טורס בדרך אל הכפר. המדריך המקומי סידר לנו (דרך המשפחה של אח שלו) ארוחת צהריים והסעה חזרה לחינאליק, ועשינו מסלול חד כיווני עם הקפצה במקום מסלול הלוך חזור. היה ממש מרגש וכיף להצטרף לקבוצה והמסלול היה מרהיב. רוצים להודות לאקו טורס שאירחו אותנו באהבה ומוצאים טיולים איכותיים במחירים לא רעים בכלל (8 ימים ב 2300 דולר לאדם)

בכפר קיבלנו ארוחת צהריים במשפחת האח של המדריך והיה וואו.

אחר הצהריים תמרי ירדה לנהר עם החברה החדשה שלה, ואני עבדתי קצת. בערב אכלנו ארוחת ערב חגיגית עם יין מקומי בחברת המשפחה המארחת שלנו, והיה מאד טעים עם אוירה חמימה וכיפית. המשפחה שמארחת אותנו הם אנשים קלילים ואוהבי ישראל, אוהבי אדם, צנועים ופשוטים, מכניסי אורחים עם אוכל פשוט וטעים.

על מנת להגיע ליעד הבא היינו חייבים לחזור לבאקו, חזרנו באותה דרך, עם מונית מחינאליק שעלתה 70 מאנאט. נהג המונית שלנו אידריס היה מאד חמוד. אמנם מדבר רק אזרית אבל נסע בזהירות והיה מאד קשוב.

להיג׳ – Lahich

מבאקו לקחנו מונית שיתופית לכפר. היינו צריכים להגיע למקום איסוף בבאקו וזה חסך לנו איזה 30-40 מאנאט. את הרעיון למונית השיתופית קיבלנו דרך מדריך דובר אנגלית שהכרנו ועזר לנו עם כל מיני דברים שהיינו צריכים סיוע בהם.

הגענו לכפר קסום ועתיק שקיים מהמאה ה 3 לספירה. לאהיץ' (Lahıc) הוא כפר ומועצה מקומית הממוקם במורדות הדרומיים של הרי הקווקז הגדול, באזור איסמאילי שבאזרבייג'ן. הכפר המיוחד הזה שומר על אווירה מסורתית וחיי קהילה פשוטים, עם אוכלוסייה של כ-860 תושבים בלבד. שפתם של המקומיים היא טאטית (Tat), ניב של השפה הפרסית הדרום-מערבית, שמדובר על ידי קהילת הטאטים באזרבייג'ן וברוסיה.

המקום מושך מבקרים בשל ההיסטוריה והאומנות המסורתית שבו, הכוללת בין השאר מלאכות יד בעבודת נחושת ושטיחים בעבודת יד. הכפר מתאפיין בארכיטקטורה מסורתית ובסמטאות מרוצפות, המעניקות לו אופי ייחודי שנראה כאילו הזמן עצר בו מלכת

הדרך מרהיבה, מלאה בגבעות מוריקות וכפרים קטנים. בכפר יש מספר קטן של מסעדות ומלונות והאנשים כאן מקסימים. מצאנו מסעדה מקומית (LAHIC KAFE) ואכלנו אצלו את כל הארוחות, שיחקנו שש בש ודומינו בבית התה עם המקומיים ופגשנו קבוצות מטיילים ממלזיה שהרעיםו עלינו חיבה ומשפחת מטיילים אמריקאית. בכפר אוירה נעימה ונינוחה, יש כאן מגוון תבלינים מקומיים ממרכולתם של אנשי הכפר ומסלול לתצפית על האיזור.

לאזה/גבלה – Gebele/Laze

אזור גבלה (Gabala) ולאזה (Laza) באזרבייג'ן הוא אחד מהאזורים היפים והמומלצים ביותר לטיולים בטבע בשל הנופים ההרריים, המפלים, והאטרקציות ההיסטוריות והתרבותיות המיוחדות. הנה כמה דברים מרכזיים שניתן לראות ולעשות באזור:

• רכבל גבלה (Gabala Cable Car): מסלול רכבל שמציע נופים מרהיבים של רכסי ההרים הקווקזיים. זהו אחד מהאטרקציות המרכזיות למבקרים, ומספק תצפיות על העיירה וסביבתה.
• מפלי לאזה: הכפר לאזה ידוע במפלים המרשימים שלו, שנמצאים בהרים הסמוכים. טיול רגלי קצר יוביל אתכם לנקודות תצפית על המפלים, שהם מרהיבים במיוחד בעונות האביב והקיץ.
• טיולי טבע וטרקים: הכפר לאזה הוא יעד פופולרי לחובבי טבע וטרקים, עם מסלולים שמציעים נופים עוצרי נשימה של רכסי ההרים, נהרות ועמקים.
• חוויית הכפר: כפר לאזה הוא כפר קטן ואותנטי שמציע למבקרים חוויה של החיים המסורתיים בהרים. אפשר לפגוש את המקומיים, לטעום מהאוכל המסורתי וללמוד על התרבות המקומית.

אנחנו דווקא ביקרנו בכפר סמוך בגלל שהדרך ללאזה נחסמה בשל גשמים רבים שירדו באיזור. בדרך ישבנו לתה יוקרתי וקוטאב ב -15 מאנאט. הלכנו על כביש כפרי ללא תנועה מרובה לאורך כל הדרך ובשני קילומטרים האחרונים הכביש התחלף לדרך אבנים בוצית. הכפר דורג׳ה הוא כפר קטן המוכר בזכות יופיו הטבעי והאווירה השקטה שהוא מציע. אנשים חיים בו כמו פעם. בגלל שיצאנו להלכיה מאוחר מאד הגענו לכפר כחצי שעה לפני השקיעה וגילינו שאין שם בתי קפה או מוניות. בתושיה זריזה לקחנו טרמפ עם משאית שמובילה חומרי בניה לכפר המתפתח. הנהג המקסים לקח אותנו עד לסוף הדרך הסלעית ומשם כבר לקחנו בולט ישירות למסעדת הבית המושלמת שלנו. שם לקחנו מרק, 2 מנות בשר ותפוח אדמה, 3 כרוב ממלוא ב-14 מאנאט. חזרנו הביתה עייפים ושמחים.

Oghuz- אוגוז

אוגוז היא עיירה בקטנה בדרך לגבול הצפוני עם גאורגיה (איזור קחאטי). באוגוז יש מסלול אחד למפל שלא עשינו בגלל מזג האויר, ובכללי למי שאין זמן אפשר לדלג על היעד הזה. כמו בערים אחרות באזרבייג'ן, גם כאן יש שילוב מעניין של השפעות תרבותיות מפרס, טורקיה ורוסיה, מה שמתבטא באוכל המקומי ובמסורות.

מצאנו מסעדה קטנה וזולה עם אוכל מקומי נפלא בתוך תחנת האוטובוסים. לנו שני לילות במלון פנורמה, מלון מרשים ויפה עם חדר משחקים מעולה, גם לילדים וגם למבוגרים, ושיחקנו שם לא מעט פינג פונג, דיסקיות ומי שרוצה יכול גם לשחק סנוקר או ביליאד.

Sheki- שקי

שקי (Shaki) היא עיר ציורית בצפון-מערב אזרבייג'ן, הממוקמת על מדרונות הרי הקווקז הגדולים. העיר ידועה בעיקר בזכות ההיסטוריה העשירה שלה, הארכיטקטורה המסורתית והתרבות האזרבייג'אנית המקומית.

שקי הייתה בעבר צומת חשוב על דרך המשי, וההיסטוריה שלה משתקפת במבנים העתיקים שבה, כמו ארמון החאן של שֶקי (Shaki Khan's Palace), שנבנה במאה ה-18 והוא אחד מהמבנים המרהיבים ביותר באזור, מעוטר בקירות מצוירים ובחלונות עשויים שׁאבּאקי (עבודת זכוכית מעוטרת). העיר ידועה גם בשוקיה המסורתיים ובתעשיות המקומיות כמו אריגת שטיחים והכנת ממתקים מסורתיים, כמו הפָּכְלָבָה המקומית.

העיר מוקפת בטבע עוצר נשימה, עם גבעות ירוקות, מפלים ונהרות, מה שהופך אותה ליעד פופולרי למטיילים המחפשים לשלב בין היסטוריה לטבע. אנחנו עשינו מסלול לכפר קיש הסמוך.

עשינו מסלול כפרי דרך פרברי שאקי לכיוון הכפר. כל כך הרבה חוויות היו לנו בדרך. אישה מקסימה הזמינה אותנו לביתה ולא הייתה מוכנה לקחת כסף. ישבנו לשתות תה לפחות 5 פעמים וכל פעם במקום אחר עם התרחשויות אחרות. כשלושה קמ לפני הכפר מצאנו מסעדה מקומית. תמיד ההזנה זה חוויה בפני עצמה. כתבתי לו בתרגום ״תראה לי מה יש לך במטבח ואני אבחר״ ורוב הפעמים זה עובד. ככה רואים איזה אוכל מוכן יש וההזמנה יעילה ופשוטה. הזמנתי שני מרקים + 2 מנות + חמוצים וכל זה עלה 18 מאנאט שזה 40 שח. כשהתקרבנו ממש לכפר כבר צפינו בהתרגשות בפסגות מושלגות. בארבעת חודשי החורף האיזור כאן מושלג ומאד קר. בתחנת האוטובוס בחזרה לעיר שאקי הכרנו מורה לאנגלית שסיפר לנו על ההיסטוריה של מלחמת אזרבאיג׳אן ארמניה ועל האיזור כאן. הואעזר לנו למצוא קוטאב (מעין פיתה דרוזית ממולאת ירוקים, גבינה או בשר). לאחר שנפרדנו ממנו בחיבה רבה קפצנו לחנות עוגיות ומתוקים שנמצאת כאן בכל פינה וקנינו עוגיות ממולאות אגוזים לתה האחרון של היום. קינחנו לעת ערב בתה מהביל ומתיקות של אזרבאיג׳ן שמתפוצצת בפה.

Ilisu – איליסו

איליסו שבמחוז קאח (Qakh) היה היעד האחרון שלנו במדינה הקסומה והמיוחדת הזו. לקחנו כאן דירה מאד זולה לשתי לילות ושנכנסנו אליה הבנו איזה טעות עשינו. רצינו לעשות מסלול למעיינות חמים במרחק 6 קמ לכיוון אבל התחזית הייתה גשם והמסלול דרש חציית נחלים קפואים. זה היה השלב שהחלטנו שזה יהיה הלילה האחרון באזרבייג'ן. לא יודעת מה חשבנו שנקבל ב 50 שח ללילה, אבל מה שקיבלנו היה מתחת לכל ביקורת אפילו בסטנדרטים שלנו, והסטנדרטים שלנו ממש ממש לא גבוהים. מיד יצאנו לחיפוש אלטרנטיבה ללינה הלילה, מצאנו מסעדה שהיא גם מלון אצל בעלים מקסים בן 38 שארח אותנו מכל הלב, אכלנו אצלו חינקלי ומרק דושפרה ועוד סלטים היה זול טעים ומאוד מחמם את הלב. שילמנו במלון החדש 100 שקל ללילה, אבל זה ממש לא עניין אותנו כי רק רצינו לברוח מהאווירה המדכדכת, וגם היינו בטוחים שיהיה לנו קר בלילה.

ברגע שעברנו למקום החדש האווירה השתנתה, נרגענו ונהנינו מהאווירה של המקום של הכפר הקסום עם ההרים המושלגים ונהנינו מהלילה האחרון באזרבייג'ן. מכאן חצינו גבול יבשתי, והגענו לאזור קאחתי המפורסם ביקבים וביינות לחגוג את המדינה החדשה.

מעבר גבול גאורגיה אזרבייג'אן

היעד האחרון במסלול הוא 70 קילומטר מהגבול הגיאורגי והיה הרבה היגיון לעבור לגיאורגיה במעבר היבשתי ולטוס מטביליסי לאחר שבטלו לנו את הטיסה מבאקו.

היו הרבה חששות במעבר גבול, והרבה בדיקות לפני זה. קודם כל 90% מהאזרים אומרים שהגבול סגור וזה נכון כי מבחינתם הוא סגור- המעבר פתוח רק לתיירים, וגם הגיאורגים אומרים שמהצד שלהם הוא סגור כי זה מה שכתוב באתר ואין טלפון לברר. גם ששאלתי סוכנת נסיעות שמתמחה לאזרבאיג׳ן היא אמרה שהמעבר סגור.

כנגד כל הסיכויים, ביקשתי מבחורה מקומית מקסימה שעזרה לנו באזרבאיגן ומדברת באנגלית שתתקשר למעבר גבול בעצמה ותוודא שזה ניתן, לאחר שראיתי ביקורות בשני המעברי גבול גם בצד האזרי וגם בצד הגיאורגי שאנשים ביצעו את המעבר רגלית בחודשים האחרונים.

זוכרים שאחרי 14 ימים באזרבייג'ן יש לבצע רישום מיקום כאשר רק בתי המלון יכולים לבצע את הרישום עבורך, אז בפועל אף אחד לא הסתכל על האישור הרשמה של מיקום שמבקשים לבצע. בצד הגיאורגי קצת עיכבו אותנו כי כנראה שלא עוברים פה הרבה ישראלים אבל בסופו של דבר אחרי חמש דקות המתנה נתנו לנו לעבור.

לסיכום היה מעבר חלק ונעים.