מונטנגרו -מתגלגלים בארץ התאנים ב 35 מעלות

הטיול אופניים במונטנגרו היה הפתעה לא מתוכננת בכלל. באמצע אוגוסט היינו חייבים לצאת מהשנגן לאחר שניצלנו את כל 90 הימים המורשים לבעלי דרכון ישראלי. בעיקרון התכנון המקורי היה לשוב לישראל אך המצב הבטחוני לא היה כזה שנתן לנו מוטיבציה לחזור.

אז החלטנו להמשיך למונטנגרו לשבועיים. הייתה לנו טיסה מאוסלו לקרקוב ומקרקוב לתל אביב. ביטלנו את הטיסה מקרקוב לתל אביב, הזמנו טיסה חדשה מקרקוב לפודגוריצה עם ריינאייר ולאחר שבועיים מטיווט לתל אביב עם סאן דור- אל על.

נחתנו בפודגוריצה ל 45 מעלות וכמעט התעלפנו מהחום. היה גל חום רציני באותו היום אבל הטמפרטורות באוגוסט במונטנגרו מאד מאד חמות ומגיעות ל 40 בלי בעיה. העונה המומלצת למונטנגרו היא סתו אביב ואפילו חורף. קיץ לא!

הרכיבה הייתה על כביש, הנהגים והאנשים במונטנגרו מאד חביבים, הרגשנו יחסית בטוח לרכב על הכביש, לא כמו בנורגביה או סלובניה אבל היה בסדר גמור. בכל אופן תמיד העדפנו כבישי כפריים עם מעט מאד מכוניות ורוב הרכיבה אכן הייתה כזו.

חשוב לשים לב למנהרות שיש במונטנגרו בכבישים ראשיים וכדאי להמנע מלעבור דרכם. אנחנו נתקלנו במנהרה של 1.2 קמ אחרי Dobra Voda לכיוון צפון. למזלנו המתין לנו מישהו שעדכן אותנו על המנהרה והציע להקפיץ אותנו עם האופניים.

220 קילומטרים סכ״ה
3000 מטר עליות סכ״ה
ימי רכיבה 13

אלבום התמונות המלא שלנו

מתחילים להתגלגל

כאמור נחתנו בשדה התעופה הקטן של עיר הבירה פודגוריצה. הרכבנו את האופניים, קיפלנו את הקרטונים, העמסנו את הכל על האופניים ויצאנו לדרך לדירה מתוקה שלקחנו בעיר ליומיים. הגענו כמעט מעולפים מהחום, המשקל והעייפות של היום לדירה. התקלחנו, הדלקנו מזגן, הסדרנו נשימה ויצאנו לחגוג את שהותינו במדינה חדשה זולה ומפנקת.

מתחילים להתגלגל

בעיר הבירה טיפלנו בלוגיסטיקה של הקרטונים. מצאנו גסטהאוס ליד שדה התעופה בטיווט שהיה מוכן לאחסן את הקרטונים שלנו (ועוד שתי שקיות עם ציוד חורף שממש לא היינו צריכים במונטנגרו) ושלחנו אותו במונית שבעל הגסטהאוס המתוק עזר לנו למצוא במחירים נוחים. קנינו עוד נייר דבק לקרטונים והזמנו מקומות לינה להמשך הטיול.

מצאנו מסעדה מעולה עם קבב, בורק ועוד תבשילים ואכלנו בה כל ערב.

יוצאים מהעיר

לאחר יומיים של התאוששות והתאקלמות יצאנו לדרך. נסענו על שביל אופניים (עם מלא זכוכיות על השביל ..זהירות!) דרומה ואז התחלנו לרכב מזרחה על כביש כפרי ומתוק. הנופים היו מקסימים, לאורך כל הדרך ראינו מלא עצי פרי של זית, רימון, תאנים, גפנים והכי חשוב, מסעדות קטנות וחמודות במחירים נוחים. הגענו ליעדינו, חווה קטנה באיזור כפרי אצל משפחה מהממת שאירחה אותנו בחום רב. עשינו שם שני לילות כי ידענו שמחכה לנו מערכת גשם רצינית ויהיה יום לא נעים לרכיבה אם לא נמתין שהיא תסתיים. בינתיים תמר הכירה חברה מתוקה והן שיחקו יחד כל הזמן.

מתקדמים לכיוון אגם סקאדר

אגם סקאדר הוא האגם הגדול ביותר בחצי האי הבלקני. שטחו 450 קמ"ר, והוא מתחלק בין מונטנגרו ואלבניה. לאורך האגם יש המון פעילות לילדים, שיט על האגם, צפיה בציפורים ובעלי חיים אנדמים למקום, צפיה באיים קסומים באגם ועוד. העיירה הקטנה וירפאזר (בסרבית – Вирпазар) משמשת מעגן לסירות היוצאות לסיורי תיירות באגם, ואנחנו לנו שם לילה אחד.

מתחילים לטפס

מהעיירה המאד מתויירת התחלנו לטפס להרים הצופים על האגם. הרכיבה הייתה לאורך נופים מרהיבים בכבישים כפריים והדרך מעולה לרוכבי אופניים. ראינו שם לא מעט רוכבים. עשינו בהרים שני לילות, לילה אחרי כל טיפוס של כמה שעות, על מנת לא להכביד על הרגליים והריאות. כמובן שחלק מהפעמים עלינו ברגל כי השיפוע הקשה על הרכיבה. בלילה השני לנו בקמפניג ליברי שהוא גם בית קפה ותצפית על כל האיזור. לא הייתה שם ארוחת ערב אז לאחר תיאום מראש הבאנו איתנו את הארוחת ערב ואצלם אכלנו ארוחת בוקר. לאחר שיצאנו מליברי ועברנו את מעבר ההרים המרהיב, התגלגלנו כ 700 מטר למטה, עברנו דרך כפר אלבני עם מסעדות ומאפיה ונהנו מבוריק טרי ויוגורט. לאחר שלושה ימי רכיבה ירדנו מההרים וישנו במלון מסעדה בקרבת אגמון ליד הגבול האלבני.

חופי מונטנגרו

לאחר החוויה הקסומה בהרים הגענו לחופים של מונטנגרו. רכבנו לאורך רצועת חוף של 50 קילומטרים ועברנו בחופים עמוסי תיירים. החופים היו מלאים עד אפס מקום, מלאי מסעדות, ברים, ונופשים. ממש שפע מכל טוב מכל מה שאפשר לחשוב עליו. החופים במונטנגרו מתפארים בנוף הררי מהפנט והדרך הייתה ממש קסומה. הטמפרטורה של המים ממש נעימה והמים צלולים. האנשים מאד חמים ולבבים, האוכל מעולה, גילינו שאפשר למצוא תבשיל שעועית לבנה ברוטב (פאסול), כרוב ממולא וכמובן שפע של מאפיות עם בורק במילוי בשר, גבינות, תפוחי אדמה או תרד.

חוזרים לטיפוס בדרך לקוטור

מבודבה, עיירות חוף יחסית גדולה עזבנו את החוף והתחלנו שוב לטפס לכיוון קוטור, עיר עתיקה שוכנת בין הרים בלב מפרץ מרהיב. בדרך אליה, לנו בכפרים קטנים, קנינו אוכל במכולות בודדות בדרך (אז כדאי לא לפספס) ונהננו מנוף מרהיב וירוק.

קוטור העיירה מאד מאד מתויירת ולכן מומלץ לא לישון בקוטור עצמה אלא בעיירות בסמוכות. הנופים מכל מקום מרהיבים האווירה מאד נעימה וכיפית, יש המון חופים קטנים להתשכשך בהם והמון תיירות מים. בילינו שם שלושה לילות קסומים.