לופוטן נורבגיה -מתגלגלים בארץ הפיורדים

מדינה פראית נורבגיה, ואזור לופוטן הצפוני (מרוחק כ 10 שעות מ nordkap הנקודה הכי צפונית באירופה). מדינה גדולה מאוד, דלילה בתושבים, הרים יפים כמו שוויץ, ומפגש יחודי עם ים כמו אירלנד.

תובנות על נורבגיה שלא ידעתי לפני שהגעתי לכאן לטיול של חודשיים:

• הנורבגים מאד נחמדים, אדיבים, סובלניים, רגועים, אוהבים את החיים ומכבדים את הסביבה.
• תרבות הנהיגה בצפון נורבגיה מאד זהירה ורגועה, הנהגים נותנים זכות קדימה לרוכבי אופניים והולכי רגל: שומרים מרחק רב מכל רוכבי האופניים, ועוצרים לכל הולך רגל במעבר חצייה. באף שלב של רכיבה לא הרגשנו סכנה או פחד וההפך, הרגשנו חוסר נעימות שאנחנו עושים פקק מטורף מאחורינו של מכוניות שלא יכולות לעקוף כי תנאי הכביש לא מאפשרים זאת.
• בצפון נורבגיה פגשנו את הכמות הכי גדולה של רוכבי אופניים, יש כאן עשרות רוכבים ומסתבר שלופוטן הוא יעד פופולארי מאד בקרב בייק-פקרס. יש אחוות רוכבים וכולם מברכים את כולם לשלום במהלך הרכיבה. כולם תמיד מחייכים אלינו ומפרגנים לתמרי.
• כמות הגשמים בצפון נורבגיה היא רבע מהכמות באיזור מרכז ודרום נורבגיה אבל מזג האויר כאן אינו צפוי והוא עשוי להשתנות במהירות. באותו יום יכול להיות גשום קר וחם כי השמש מאד חמה כאן.
• הים מאד נקי וצלול, הטמפרטורה של המים נמוכה משמעותית ממה שאנחנו מכירים ולא נעים במים. הנורבגים כנראה רגילים לכך ובימים חמים הם נהנים מהמים בדיוק כמונו. יש כאן מספר של חופים יפיפיים עם חולות לבנים ופיורדים מסביב.
• יום ראשון הסופר סגור. לא ניתן לקנות יין בסופר רק בחנויות יעודיות שנסגרות בארבע וכמובן סגורות ביום ראשון. בסופר אפשר לקנות בירה רק עד השעה שמונה בערב בימים שני עד שישי, בשבת עד השעה שש. אם במקרה יש סופר שפתוח ביום ראשון אסור לו למכור בירות.
• כל מי שסיפרנו שאנחנו מישראל הגיב באדיבות ובחמלה למצב. לא משנה אם הוא היה מקומי או תייר ממדינה אחרת
• ברוב הדירות והגסטהאוסים (לא במלונות), המצעים מונחים על המיטה ואנחנו היינו צריכים להכין את המיטה לשינה, ובצ'ק אאוט היינו צריכים להסיר את המצעים, ולזרוק את הזבל.
• הנופים פה מטורפים, לא ראינו כאלה באף טיול. כאן אתה יוצא מהבית והנופים הללו נשקפים אליך מכל עבר, במדינות אחרות היינו צריכים לקחת טרקים עם סבל ופרד בשביל להגיע לנוף כזה. כאן אתה לוקח בננה ותפוח, מטפס שעה ואתה בנוף דרמטי, אחד היפים בעולם.
• דגים דגים ועוד דגים! ריח הדגים והים מגיע מכל עבר, במסעדות רוב המנות הן דגים, רוב ההכנסות כאן מושתתות על יצוא דגים (וגם תיירות) ובכלל מי שממש לא אוהב דגים, כדאי לשקול אם זה המדינה בשבילו
• בצפון נורבגיה אפשר ומומלץ לקטוף אוכמניות בטבע. יצא לנו לא מעט פעמים להוסיף אוכמניות טריות למוזלי בוקר שלנו.
• באף מדינה לא ראיתי (כולל בישראל) כל כך הרבה פעמים מטוסי קרב באויר. לפחות 4 פעמים, גם באוסלו וגם בלופוטן.

את הטיול לנורבגיה התחלנו עם שבוע באוסלו. לקחנו דירת איירבנב בלב אוסלו והיינו תושבי נורביה לשבוע. את השבוע העברנו בעיקר בפסטיבל שממוקם מאד קרוב לדירה, מרחק הליכה של כ-שעה אבל אנחנו כמובן רכבנו את הדרך. הפסטיבל Tones of rock היה מאד מאורגן ומסודר, וזכינו לראות את טובי האמנים.

מאוסלו טסנו לנרביק, משם התחלנו את מסע האופניים הקסום שלנו. הופתענו לגלות שלמרות שהאיזור מרוחק וקשה להגיע אליו, פגשנו שם את הכי הרבה רוכבי אופניים מכל מסעות האופניים שלנו.

• 700 קילומטרים סכ״ה
• 4300 מטר עליות סכ״ה
• ימי רכיבה 27

אלבום התמונות המלא שלנו

מתחילים להתגלגל

אז קמנו מפורקים בבוקר אחרי היום העמוס של פירוק והרכבה אתמול, התמתחנו וירדנו לארוחת בוקר נחמדה. הכנו סנביצים לאחר כך, כאמור חיסכון בשל מחירי נורבגיה ההזויים, ביקשנו לשמור על הקרטונים (ללא אחריות ושום ביטחון, עם פתק צבעוני מתוק והסטנדרטים הגבוהים של הנורבגים) ויצאנו לדרך..

יצאנו על כביש E10 הכביש הראשי שמוביל מנרביק לנקודה הכי דרומית בפנינסולה. הבנו שזה כביש שמצריך איפודים זוהרים למרות תרבות הנהיגה מאד זהירה כאן ולמרות רוכבי האופניים הרבים שרוכבים כאן על הכביש הזה, אז אחרי שעשיתי טעות והשארתי אותם במלון חזרנו תמר ואני 4 קמ הלוך חזור להביא אותם.

משם ירדנו מהכביש ה"ראשי" ורכבנו בכביש רגוע ונעים.

ראינו נופים יפים בשילוב שלג, הרים, ים, ירוק, בתים פרטיים עם גינות מוריקות ופינות ישיבה מרנינות, ציפורים אנדמיות למקום. בקיצור ראינו לא מעט דברים חדשים.

בדרך עברנו בעיירה עם בית ספר שבו הייתה גינת משחקים כיפית אז תמר שאלה למה בכל המדינות באירופה יש בתי ספר מושקעים ובישראל לא. אז הסברתי לה על כספים קואליציונים ולמה תקציבי החינוך שלנו כל כך דלים.

הגענו יחסית מאוחר לרק 25 קמ ו 200 עליות שרכבנו היום למלון דרכים, אחרי שעברנו בשני סופרמרקטים בעיירה הקרובה והתארגנו על ארוחת ערב ואוכל לרכיבה מחר. קניתי גם בקבוק יין במחיר דומה למחיר בירה במסעדה.

שהגענו למלון היה בכל זאת בא לנו ארוחה חמה, מחירים של 60 – 115 שח למנה לא גדולה במיוחד העבירו לנו את החשק ואכלנו לחם, סרדינים ירקות ואבוקדו עם כוס יין

היום למחרת חצינו גשר ארוך, הראשון שלנו, ועברנו לגדה השניה.

לנו בעיירה קטנה, בבית ספר ישן ( בן 100 שנה) ששופץ. בבית אין מים זורמים אבל האוירה קסומה, אנחנו יוצאים לשירותים/מקלחת בחדרון צמוד.

יום הרכיבה הבא בלופוטן היה על פניו יום קליל, מזג אויר נפלא, לא הרבה עליות, רק 28 קמ, אבל שלא מרגישים טוב הכל מבאס. מרגישים הרבה יותר טוב אבל עדיין השרירים כואבים והכל קשה יותר.

אז על מה מצאנו סיבות להתלונן?

1. לא מצאנו מקום עם ספסל לעשות הפסקת אוכל או בכלל הפסקה, ובכלל לא מצאנו כלום האמת לא בית קפה לא מסעדה, אנחנו לא רגילים לקונספט הזה שאין כלום כל הדרך. אנחנו רגילים שיש בייקרי, ואחרי זה עוצרים בבית קפה, ואחרי זה עושים ארוחה נחמדה עם אוכל מהסופר או במסעדה, אבל פה זה ממש לא ככה ואנחנו עדיין מתרגלים.

2. חוץ מזה יש פה זבובי ענק שעוקצים, משהו מטורף וזה לא נעים בכלל.

אבל האמת היא שהנופים עוצרי נשימה, אין ספק שזה אחד המקומות היותר מיוחדים שהיינו בהם. הגענו ללודינג'ן עיירת שממנה יש מעבורת, אנחנו נחזור לכאן עם המעבורת בחזור, לנים במלון חמוד ואיכותי.

בלודיגן גילינו שהנורבגיה אנשים ממש מקסימים. הכרנו האישה המקסימה, נורבגית שחיה ונולדה פה, דיברנו על הכל על חינוך על בריאות על ישראל על נורבגיה על החיים. ולקראת הסוף גילינו שהיא נוסעת מחר לכיוון של הקמפינג שלנו ושאלנו אם היא תסכים לקחת באוטו מוצרי מזון על מנת לחסוך מאיתנו לסחוב בעצמנו באופניים והיא כמובן הסכימה ובזכותה השהות בקמפינג הייתה נעימה וטעימה.

עולים צפונה ל SORTLAND, מחוץ למסלול התיירים

מזג האויר קצת משתנה והופך לסגרירי וקצת גשום.

קמנו בבוקר ל 5 ממ גשם לשעה עד הצהריים ולכן ביקשנו מהמלון לצאת מאוחר מהחדר והם הסכימו. בארוחת הבוקר מסרנו את הקניות לחברה המהממת שלנו שהקפיצה אותם לקמפינג,

אחרי ארוחת הבוקר סגרנו פינות בעבודה, התארגנו עם ציוד גשם ויצאנו בסביבות אחת וחצי לרכיבה עם כמילימטר גשם לשעה בערך. התחלנו לטפס משהו כמו שעה טיפוס עם קטעים של שיפוע 14%, האמת לא היה נורא. אנחנו כבר מרגישים טוב ובכושר לא רע.

בדרך מצאנו מסעדה נטושה עם קורת גג אז התייבשנו ואכלנו את המוזלי הטעים שהכנו מבעוד מועד לצהריים. סיימנו את העלייה הגדולה והתחלנו להתגלגל לצד אגם מתוק עם נופים מרהיבים, הכל ירוק ומלבב, מלא מלא מפלים, אבל ממש מלא. הגשם הפסיק ועשינו הפסקה נוספת לקרקרים עם סרדין או פסטו וירקות. הנופים פה פשוט מדהימים, לראות קרחוני ענק על ההרים מסביבך זה לא צחוק, ועוד ביולי.

כל הדרך אבנר פינטז על הסלמון והאורז שהכנו שהגענו (יצא מעולה).

הגענו לקמפינג חמוד עם מלא עבודות תשתית מסביב (מעצבן) והבקתה 10 מר (מעצבן את אבנר אבל אני מבסוטית כי ממש זול 300₪ ללילה בלי הסדינים). במטבח המשותף הכרנו פורטוגלית בהריון שנשואה לפיני, כיבדנו אותה במרק ירקות ואכלנו בחברתם ארוחת ערב. הם הראו לנו סירטון של ליוויתן אורקה שהם ראו באיזור!

אחרי האוכל עשינו סאונה משפחתית (ב 30 שח לאדם אבל אנחנו שילמנו על אחד ונכנסנו שלושה) והלכנו לישון עייפים ומרוצים.

ממשיכים עם עוד יום קר, סגרירי וגשום קלות.

רכבנו 35 קמ ו 200 עליות והיינו בדרכים במשך שש וחצי שעות.

באמצע הדרך נתקלנו בקפה במבנה שהיה פעם כנסיה וכמובן שישבנו לקפה ומאפה (עד שכבר ראינו סופסוף בית קפה לא נשב?).

האוכל הספיק לנו בדיוק של ממש ושנגמר נתקלנו בסופרמרקט בקרבת העיר שאנו לנים בה.

הנופים לאורך כל היום היו קסומים וכל כך מהפנטים.

לקראת סוף היום התחיל גשם לא נעים ואבנר נכנס לבית של רוברט המתוק שאירח אותנו בהנגר שלו למעלה משעה, הוא הראה לנו את בית הים שלו וסיפר על החיים שלו בצפון הכדור. לבסוף הוא כיבד אותנו ב-2 פחיות בירה ונפרדנו ממנו בחיוך גדול. היה ממש מעניין להכיר אותו.

הגענו רעבים (אנחנו בדרך כלל במצב הזה רוב היום) ועייפים למלון מהמם על שפת הים ויש לנו נוף מושלם מהחדר.

"אני האדם העשיר בעולם ואין לי אגורה שחוקה"

כך אמר האיש בתמונה והתכוון לכל מילה, כל השטח כאן מהים ועד להר שלי.חצי מפיורדלנד שייכת לי. איש זה פגשנו במקרה שביקשנו שיתן לנו מחסה מפני הגשם המתעתע שהצליף בנו חצי מהיום, לובשים בגדי גשם ופושטים אותם. אמרנו ננוח בבית המלאכה הנטוש הזה, ופיתאום הוא צץ…. בראיין הנורבגי הקשיש עם 2 פחיות בירה ועם שפע סיפורים למשך השעה שהיינו איתו. הים שאתם רואים כאן ,אמר, הוא הים הפורה ביותר בעולם בדגה, בכל מקום שלא תעמדו תוך 5 דקות עם חכה ויש לכם אחלה דג….. אני אוהב את המקום בגלל הים , אמר…. הגאות והשפל מפליאים אותי כל פעם מחדש….. אמרנו תודה על האירוח והמשכנו לעיירה הקרובה אחרי חציית גשר שמחבר בין שני האיים…. עד שהגענו לאותו גשר עברנו איזה 30 קמ….עם עליות טיפטוף וקרירות שלא גרמו לנו להזיע אף לא לשניה. נעים הדיווש ב10 מעלות ונעימה הרוח הנושאת עימה את ריח הים…..כמו ריח של מרק דגים…. ההרים שנקראים פיורדים מתנשאים בדרמטיות מעל לים

וזה מה שמיוחד כאן: אגמי מים מתוקים ליד לשונות ים שמושפעים מגאות ושפל דרמטיים נעלמים ומופיעים במהלך היום בהתאם לכוחות המגנטים והירח שיוצרים את הגאות והשפל באוקינוסים. בחלק הדרך היינו ממש לבד, אבא אמא (שהיא גם אבא וגם אמא), וילדה בלי אף אחד בכביש.רק שלושתנו מדוושים בשקט לקולות השחפים ושאר מני ציפורים.

ממשיכים בימי רכיבה מטריפים.

ממשיכים לכיוון המעבורת הראשונה במלבו. Sortland עברנו בעיירה הגדולה באיזור שנקרא. משם נרכב 24 קמ ובשעה טובה נגיע לעיר הגדולה בלופוטן, בחזרה למסלול התיירים. איזה נופים מדהימים אמרתי לעצמי בלב….

מעולם לא ראיתי דברים כאילו.. ואז שאלתי את עצמי בחזרה, האם באמת לא ראית נופים כאילו?

הרי היית בכל כך הרבה מקומות…ואפילו בנורבגיה ביקרת בעבר….אז כנראה זה עניין של מקום מזל והרגשה. ראיתי נופים יפים בחיי, אבל כזה רצף, כזו מורכבות, גם עשרות פסגות של הרים משוננים, גם טבעות שלג לבן מקשטות אותם, וגם הכל מוקף במי ים, גם אני עם משפחתי האהובה וגם אני על אופניים, על אוטוסטרדת הנוף היפה בעולם…. ראשי לא הפסיק מלהביט לצד שמאל להרים המושלגים הרי האופל שאין להם סוף… קשה לתאר יופי זה במילים….

חוזרים למסלול התיירים- מגיעים לסבולבר

ואכן היה יום רכיבה מדהים, מעבורת, פיורדים מכל עבר, מלא רוכבי בייקפאקינג, שתי מנהרות קצרות מאד והים שמלווה אותנו תמיד. גילינו גם שבעליה שלנו צפונה דילגנו על מנהרה הכי ארוכה והכי איימתנית לרוכבי אופניים באיזור.

סיימנו את היום בעיר הגדולה, סלובאר, בירת לופוטן. לנו כאן שלושה לילות ביחידת דיור מתוקה על שפת הים. הלכנו לסופר לקניות, החלטנו להתפנק ב-350 שקל, ירקות פירות, סטייק, שרימפסים, ביצים, אורז, תפוצ'יפס וחטיף דגים מיובשים מקומי. לא זול אבל היום נאכל טוב

היה קר היום, 5 שכבות עליונות גטקס מכנסיים 2 זוגות גרביים ודיווש ועדיין קר… הדבר היחיד שחימם זה הנוף המרגש שמצית את הדימיון, נוף מורכב….הרבה פסגות של הרים משוננות קרובות ורחוקות ואיים קרובים ורחוקים שעושים חשק להגיע אליהם רצועות שלג עד על ההרים ויערות שמתחילים מקו המיים ועד הפסגות… ואת כולם מקשטים מי ים צלולים ונקיים שנמצאים כל הזמן בתנועה של גאות ושפל.

יפה נורבגיה, יפה עד מאוד, רק מצית את הדמיון לחשוב איזו יפה היא בחורף.. ואנחנו נוסעים באופניים ונהנים מהנוף כמו בסרט, בדיוק במהירות הנכונה, ואם זה יותר מדי מהר, עוצרים להתרשם ולהעמיק אווירה.

בסבלובאר יצאנו ליום טיול. יום מקסים. מסלול מרהיב מאד קרוב לדירה שלנו. זה מה שיפה בנורבגיה, מתעוררים בבוקר, שותים קפה, לוקחים בננה ותפוח, צועדים שעתיים ורואים את זה

בנפאל או במרוקו, צריך לקחת סבל חמור טבח צידה לדרך ולטפס 3 ימים ואז רואים נוף פנורמי דומה לזה.

ממשיכים דרומה

קמנו בבוקר עם שרירים תפוסים אחרי המסלול. אגב,כל מסלולי הטיפוס על פיורדים הם עליה של כ-500 מטר , נוף מטריף וירידה באותה הדרך.

יצאנו מסלובאר המתוקה, 4500 תושבים ולפחות 5 סופרים, בית חולים, בית קולנוע בתי קפה ומסעדות (לא יותר מידי אבל מספיק). הדרך היתה מקסימה, שליש בשביל אופניים, שליש על E10 ושליש בכביש מקומי לכיוון הנינגסבאר.

בדרך עצרנו בחוף ים. אחד החופים היפים שראיתי עם מים קרירים מאד (בתאוריה 14 מעלות, מרגיש כמו 10 אולי פחות).

פגשנו ספרדים מטפסי צוקים שמטיילים כאן. צעירים חמודים שישנים באוהל כי יקר פה כל כך. הם אמרו שאחלה לטייל פה עם אוהל כי אפשר לעשות wild camping בכל מקום, לא כמו בספרד.

מהחוף יצאנו בפנינסולה קטנה לעיירה המתויירת והמאד הומה שאנו לנים בה. הסופרמרקט היחיד בה היה מאד מאד יקר אבל היה בו הכל.קנינו מצרכים לארוחת ערב של ספגטי בולונז וסלט, לחם, 2 בירות ופירות לארוחת בוקר, עלה 300 שח.

בעיירה גרים 2000 תושבים והנוף מכל עבר פשוט מדהים. לנו כאן 3 לילות בדירה על הים, עם קולות שחפים ופיורדים מכל עבר. היה פשוט מטריף!

מכפר הדייגים הקטן, המתוייר והיוקרתי המשכנו לצימר באמצע שום מקום. מדירה בקצה הכפר עם מרפסת על הים, להקות שחפים בנשיונל גיאורפיקס קבוע, ארוחות מקסימות (תודות לסופר ג'וקר היחיד והיקר בכפר), קפה משובח.

מהכפר יוצא מסלול מרהיב, טיפוס על פיורד ותצפית לכל איזור הנינסגבאר. לצערי אחרי המסלול הקודם יכולת הירידה והעליה שלי הוגבלה מאד וכל צעד לווה בכאבי שרירים מטורפים ודי דידיתי לעיר ברגל.

מכיוון שהבקתה מרוחקת מכל סופרמרקט ביקשנו מבעל הדירה לעשות לנו קניות והוא בטוב ליבו הגדול הציע לקחת אותנו לסופרמרקט. התרגשנו מאד מהמחווה.

הרכיבה היתה קלילה ומהנה, הגענו כבר בשתיים וחצי ובשלוש הוא אסף אותנו לקניות. חזרנו איתו לסלובאר לסופרמרקט קיוי המפנק וקנינו אוכל לארבעה ימים בכ- 500 שח (כמה שאפשר).

קנינו אפילו עדשים ירוקות למרק עדשים (יצא טעים ), סופסוף מצאנו את זה בסופר אחרי שחיפשנו את זה בכל סופר אפשרי בלופוטן.

בהמשך, לנים באכסניה ובדרך אין סופר וביום ראשון הסופרים סגורים.

בדרך שוחחנו איתו על מזג האויר כאן (לרוב קר והחום של הימים האחרונים מאד לא אופייני לאיזור) ועל התקשורת (מסקרת את ישראל ונובגיה כל יום בצורה אובייקטיבית, גם מלחמת אוקראינה ורוסיה מקבלת סיקור יומי) החופשות שלהם (בשבדיה כי זול ומזג האויר יציב).

היה מאד נעים איתו ואנחנו מאד מבסוטים מהנורבגים. כל הדרך ברכיבה אנשים מחייכים אלינו, אנשים ברחוב אומרים שלום, נהגים שומרים מרחק ונותנים זכות קדימה.

מהצימר עשינו מסלול לפיורד המקומי, טיפסנו לאורך יער מלא באוכמניות, תמר כל שניה עצרה וקטפה ואכלה וחילקה. שהגענו כמעט לפסגה נכנסנו לתוך ענן אז החלטנו לוותר על הפינלה ולרדת חזרה.

סיימנו את היום בארוחת ערב של שישי עם ספגטי ברוטב עגבניות וכדורי בשר, סלט ומנה ראשונה אורז עם דג שנשאר מאתמול.

יצאנו הבוקר לאחר שניקינו את הבקתה שלנו (זה קטע נפוץ כאן שתוקעים לך את העלות של הניקיון מחוץ להזמנה אבל עושים את זה באלגנטיות, מציעים לך לעשות את זה לבד או בעלות של משכנתא קטנה)

הנוף בדרך היה מרהיב ממש. היה מזג אויר נפלא והשתנה לסירוגין מקריר לקר לחמים לחם. עצרנו לקפה ומאפה קינמון (בית קפה שני בלופוטן, לא נעצור?!) והגענו בסוף היום להוסטל מתוק ואיכותי. לקחנו 3 מיטות בחדר של 6 ושילמנו 120 אירו ללילה אבל באמת שיש פה הכל ובעיקר מקומות חמדה לשבת מול הפיורד והחוף המרשימים שמולנו.

מה שכיף ברכיבה זה האנשים:

קמנו בבוקר, כל אחד בקומה העליונה של מיטת הקומותיים שלו, מכיוון שהגענו מאוחר לחדר כבר כל המיטות התחתונות היו תפוסות. מתחתי ישנה צרפתיה מתוקה שמאד התלוננה על המחירים בנורבגיה. היא וחברה שכרו רכב ונסעו לחוף לצלם את השקיעה והזריחה שחלו אתמול בהפרש של כשעה וחצי. בכל יום ההפרש גדל בחצי שעה, היום מתקצר והלילה מתארך. תופעה מדהימה ומאד כיף לטייל במקום כזה.

ירדנו מבסוטים למטבח לקחת את האוכל שלנו מהמקרר להכין את מוזלי הבוקר החלומי שלנו וגילינו להפתעתנו שהאוכל שלנו נעלם. אני חטפתי שוק ודיכאון בזמן שתמר לא וויתרה והלכה לשאול את הצוות לאן זה נעלם.

הצוות אמר שזה מקרה מאד מוזר שלא קרה אף פעם! בכל אופן תמרי האלופה שלנו הצליחה לארגן לי ולה פיצוי של פודינג ציה מקסים (שהיא כמובן לא אכלה כי זה ציה).

נפרדנו לשלום מההוסטל המגניב שהיינו בו ויצאנו לרכיבה עם הרבה פחות אוכל (ומשקל) והרבה פחות חשק אבל הנופים היו באמת וואו.

בדרך פגשנו רוכב צרפתי מבוגר שרוכב היום עד לקצה האי ורוכב דני צעיר ויפה שחי ועובד בלופוטן ומתכנן לעבור לכאן לשנה הקרובה. נתנו לו מים כי לא היו לו. הוא היה קצת תמים, יצא לדרך בלי אוכל ובלי מספיק מים.

הגענו לדירה מתוקה ממש בשלוש.

בעלת הדירה נתנה לתמר לשחק בבקתת משחקים ונדנדות שבחצר שלה ותמרי הייתה מאושרת.

לארוחת ערב אכלנו מרק עדשים ולחם עם טחינה, ולצהריים לחם עם סרדינים. ככה זה שגונבים לך את השקית עם הירקות הטריים האבוקדו והפרמזן.

הגענו כמעט ללקנס שזו העיר הגדולה השניה באיזור, אחרי סבולבאר. גם כאן עשינו מסלול רגלי של טיפוס לפסגת הפיורד המקומי ב Offersøya, Nordland, , 450 עליה לנוף מושלם על כל האיזור. לתחילת המסלול הגענו כמובן באופניים, 6 קמ לכיוון. מאד מומלץ

מתקדמים לקצה הפנינסולה ומגלים שהנופים היפים הם עוד לפנינו

רכבנו היום במנהרה השניה התת קרקעית של 1.8 קמ. המנהרה מוארת היטב ויש בה נתיב של הולכי רגל, בירידה רכבנו לאט ובעליה הלכנו עם האופניים.

הגענו לחלק עם נופים מרהיבים, חופי ים עם מים צלולים וחולות לבנים והפיורדים סביבנו.

עשינו הפסקת שחיה בחוף קסום ועוד הפסקת אוכל על שפת הים שהכל סביבנו פיורדים מרהיבים.

מכיוון שללון על השביל ב Ramberg עלה מאד יקר (350 אירו ללילה) בחרנו מקום קצת מרוחק, כשישה קמ מהעיר שיש בה סופרמרקט (אחד בלבד וצריך להגיד תודה גם על זה כי אין פה כמעט בכלל, רק בעיירות גּדולות כמו לקנס וסלובאר), אין לנו בעיה עם זה בדרך כלל, רק שאחרי 32 קמ, ויחד עם סחיבת האוכל ליומיים וחציית שני גשרים, זה קצת מקשה על העיניין. אבל עשינו את זה כמו גדולים והגענו בסביבות שבע בערב עייפים ומרוצים.

בדרך לנקודה הדרומית ביותר יש עוד שלושה מנהרות שניתן לעקוף אותן בדרך שהיא רק להולכי רגל ואופניים וזה מומלץ מאד.

וזהו, סיימנו! הגענו לנקודה הכי דרומית בלופוטן Å (או) שזו העיר הכי דרומית בחצי האי.

בריינה יש מסלול מפורסם של 2000 מדרגות, ומאד מומלץ לעשות אותו

אז לסיכום ביניים:

391 קמ, 2450 מטר עליות, 15 ימי רכיבה, ממוצע של 26 קמ ו-160 מטר עליות ביום

לפחות עשרה גשרים ( השיפוע של הגשרים של לופוטן זה לא צחוק), מעבורת אחת ( בחינם להולכי רגל ואופניים – איזה כיף!)

חוזרים חזרה בדרך קצת אחרת

מכאן חזרנו את הדרך לשדה התעופה אבל בגיוון של 2 מעבורות, ומסלול קצת אחר.

עד לקנס רכבנו באותה דרך ואז חזרנו לסבולבר בכביש מספר 815 ממש קסום דרך החוף. אמנם היה מאמץ יותר כי היינו צריכים לקחת את האוכל עלינו, ורכבנו כ 50 קמ ביום אחד. אבל היה שווה כל רגע.

מסבולבר לקחנו מעבורת של שעתיים לסקוטוויק. סקוטוויק היא מחוץ למסלול התיירים אבל הנופים שם היו מקסימים לא פחות. משם רכבנו עד בוגנס ולקחנו מעבורת אחרונה ללודיגן (זוכרים שאמרנו שנחזור?). מלודיגן לשדה תעופה זה כבר ממש קרוב- 50 קמ.

סיכמנו בשהות בת יומיים בחווה קסומה ליד השדה תעופה. וואו, איזה חווה מקסימה לסיים בה את חווית צפון נורבגיה.

כבר התרגלנו שהשירותים והמקלחת בחוץ, שבצימר אין מים זורמים, ושצריך להוציא את המצעים המשומשים לפני שיוצאים, אבל כל זה ממש לא מפריע לנו. אנחנו מרגישים שזכינו להיות בחווה עם חוף פרטי, נוף קסום, ממש פסטורליה במיטבה. 14 קמ משדה התעופה של Evens Narvik.

נורבגיה, אנחנו אוהבים אותך, עשית לנו טוב על הלב!