טנזניה מחוץ למסלול השחוק: מסע משפחתי בטנזניה 🇹🇿

כשרוב האנשים חושבים על טנזניה, עולות להם בראש תמונות של ג'יפים דוהרים בסרנגטי או בטן-גב בחופים של זנזיבר. אבל אנחנו רצינו לחוות את טנזניה האמיתית, העמוקה והפחות מתוירת. יצאנו למסע משפחתי (שני מבוגרים ותמרי אחת!) שחצה את המדינה מזנזיבר במזרח, דרך מורדות הקילימנג'רו בצפון, ועד לרמות הגבוהות והירוקות של הדרום, טיול מדהים במדינה עם האנשים הכי מקסימים שיש- מדינה מאד בטוחה עם אירוח מכל הלב.

אלבום התמונות שלנו

החוויות המרכזיות שלנו מרוכזות בפוסטים נפרדים:

👉 [קליק כאן לפוסט המלא על הטיפוס לקילימנג'רו]

👉 [קליק כאן לחוויות הספארי שלנו]

👉 [קליק כאן למדריך זנזיבר המלא שלנו – החופים, הקופים והקסם]

אבל בפוסט הזה, אני רוצה לדבר איתכם על הדרך עצמה. על התחבורה (והפחד ממנה), מזג האוויר, פנינות הטבע הנסתרות ביותר שמצאנו, והניגודים המטורפים שיש למדינה הזו להציע.

🌦️ מזג אוויר ועונות: מתי כדאי לנסוע?

האקלים בטנזניה מתחלק לעונות ברורות, ואנחנו טיילנו באזור חודש אוקטובר. באופן כללי, העונה היבשה והמומלצת ביותר לטיולים וספארי היא בין יוני לאוקטובר. מזג האוויר נוח, הדרכים יבשות, וקל יותר לצפות בבעלי חיים. החל מאמצע אוקטובר ועד דצמבר חלה עונת "הגשמים הקצרים" (Vuli). לרוב מדובר בממטרים קצרים שלא ממש הורסים את הטיול, ומנקים קצת את האבק. עונת "הגשמים הארוכים" (Masika) חלה בין מרץ למאי – וזו תקופה שפחות מומלצת לטיולי שטח מכיוון שדרכים רבות הופכות לבוציות ובלתי עבירות.

🚌 לוגיסטיקה, תחבורה ואוכל: אמת קשה על האוטובוסים

לנייד משפחה באפריקה זה פרויקט, ולמדנו כמה דברים על בשרנו:

אוטובוסים? פחד אלוהים!

אמנם יש המון חברות אוטובוסים בטנזניה והמחירים שלהם פצצה (זולים מאוד), אבל המציאות על הכביש היא סכנה ופחד אלוהים! הנהיגה מטורפת, התשתיות ברובן גרועות, והחוויה רחוקה מלהיות נעימה או בטוחה. ההמלצה החד-משמעית שלנו: אל תסתמכו על אוטובוסים לנסיעות ארוכות. עדיף לקחת רכב פרטי עם נהג, זה שווה כל שקל בשביל השקט הנפשי והביטחון שלכם.

מעבורות בין האיים ליבשת

חצינו את הים מפמבה לטאנגה (Tanga) שבטנזניה היבשתית במעבורת. זו דרך מצוינת ויעילה להתנייד (עלה לנו כ-120$ למשפחה). חצינו את הים מפמבה לטאנגה (Tanga) שבטנזניה היבשתית במעבורת. זו דרך מצוינת ויעילה להתנייד (עלה לנו כ-120$ למשפחה), אבל חשוב להכיר את שתי החברות המרכזיות:

חברת Zan Fast Ferries: מפמבה החוצה יש מעבורת רק פעם בשבוע דרכם. טיפ חשוב: תיירים לא יכולים להזמין את הכרטיסים של זאן-פאסט באינטרנט! חובה להגיע פיזית למשרדים שלהם כדי לקנות כרטיס (יש להם סניפים בסטון-טאון ובנונגוי).

חברת Azam: מפעילה מעבורות לזנזיבר בכל יום, אבל לאי פמבה (Pemba) יש להם מעבורת רק פעם בשבוע. היתרון העצום שלהם הוא שאת הכרטיסים של אזאם אפשר להזמין בנוחות באינטרנט.

גמישות זה שם המשחק

באחד הימים בזנזיבר פשוט שכרנו סירה של מקומיים (ב-100 ש"ח) שהקפיצה אותנו לצד השני של איזה מפרץ ישירות לריזורט שלנו, כדי לחסוך נסיעה ארוכה. ביום אחר תמרי חטפה קלקול קיבה, ומצאנו משאית חולפת שב-100 ש"ח הקפיצה אותנו ליעד בבטחה. האנשים כאן לרוב טובים ועוזרים בחפץ לב כשצריך.

🍲 צ'אקולה (Chakula): האוכל המקומי – פשוט, בריא וכל כך טעים

אחד הדברים שהכי הפתיעו אותנו לטובה בטנזניה היה האוכל, או כמו שאומרים המקומיים בסוואהילית: צ'אקולה (Chakula). האוכל כאן הוא פשוט, מזין, בריא ומתובל נהדר (השפעת התבלינים של זנזיבר מורגשת היטב גם ביבשת).

מצאנו את עצמנו נהנים מכל ארוחה, והנה כמה מהכוכבים האמיתיים של המטבח המקומי שאתם פשוט חייבים לטעום:

• אורז, מהרגווה וירוקים: במרכז הצלחת תמיד תמצאו אורז לבן עם מהרגווה (Maharagwe – תבשיל שעועית מסורתי וטעים בטירוף), מלווה בהמון ירוקים (כמו תרד או עלי סוקומה ויקי מוקפצים).
• ביריאני (Biryani) ודגים טריים: באזורי החוף והאגמים חגגנו על דגים טריים מעולים. בנוסף, אחת המנות הכי עשירות שאכלנו היא הביריאני – תבשיל אורז צבעוני, מלא בתבלינים וניחוחות (זכר להשפעת נתיבי הסחר באוקיינוס ההודי), שלרוב מוגש עם בשר או דג שנימוחים בפה.
• צ'פאטי (Chapati) – ה"מלאווח" של טנזניה! לחם מחבת שטוח, חמים, טיפ-טיפה שומני ומתקלף לשכבות שפשוט אי אפשר להפסיק לאכול. מושלם לניגוב של הרטבים והתבשילים, או סתם כנשנוש פחמימתי מנחם.
• מישקאקי (Mishkaki): גולת הכותרת של אוכל הרחוב (שתמרי ואנחנו עפנו עליה). אלו שיפודי בשר קטנים, מתובלים בשלמות וצלויים על הגריל ברחוב, שעולים בערך חצי שקל לשיפוד! אפשר פשוט לעצור בצד הדרך, לקנות כמה שיפודים חמים ולהמשיך. חוויה טעימה, אותנטית וזולה.
• פירות טרופיים בכלום כסף: אי אפשר לדבר על אוכל בלי להזכיר את הפירות. אכלנו כמויות של אננס מתוק ועסיסי שעולה בערך 3 שקלים לאחד! בנוסף, חגגנו על בננות, פפאיה, אבטיח ופסיפלורה טריים שנמכרים בכל פינה ומשדרגים כל בוקר או נשנוש בדרכים.

תקשורת וכסף

יש באפריקה מושג שנקרא "מזונגו" (Mzungu) – האדם הלבן/התייר. המקומיים אפילו שרים על זה שירים ("Kama Mzungu"), וחושבים שאנחנו חיים בחופשה תמידית ללא דאגות. האמת היא שאנחנו עובדים קשה כל השנה בדיוק בשביל השבועיים האלה בטנזניה, אז הנה טיפים שיעשו לכם חיים קלים:

1. תקשורת (סים ואינטרנט): קנינו סים של Vodacom. אל תקנו את חבילות הדקות המקומיות ("Cheka Bundle") אם אתם צריכים להתקשר לארץ או לדרום אמריקה – הן תקפות רק לטנזניה! הכי טוב לקנות חבילת גלישה ענקית (Data) ולהשתמש בוואטסאפ לכל השיחות שלכם. האינטרנט עובד לא רע כמעט בכל מקום.
2. ⁠הוויפי בטנזניה על הפנים ואי אפשר לסמוך על וויפי באף מקום, מצד שני הרשתות המקומיות וודקום ואיירטל חולשות על המדינה. אני פתרתי את זה על ידי הרשמה לשתי הרשתות ואני כל פעם בודקת מה יותר טוב. בינתיים זה עבד לי מצויין והצלחתי אפילו לעשות שיחות זום דרך רשתות אלו. עם וודקום אפשר אפילו לשלם המקומיים דרך האפליקציה MPesa, ומושכים מזומן בכל וואקאלה שזה כמו בנק. התנהלות כלכלית מאד נוחה וזה ממש נוח ונהדר. מטעינים את האפליקציה דרך Remitly

🗺️ המסלול שלנו: פנינים נסתרות והמלצות לינה

הנה המקומות שהכי אהבנו בדרך, כשההפתעה הגדולה של הטיול חיכתה לנו בדרום:

סובב קילימנג'רו (מרגלות ההר)

זה אזור יפהפה שבו שוהים בין כפרים ירוקים כשפסגת הקילימנג'רו המושלגת מציצה מדי פעם.

• Marangu: העיירה שממנה יוצאים הטרקים להר. ישנו ב-Babylon Lodge – מקום מדהים שאני ממליצה עליו בחום רב!
• מערב הקילימנג'רו (Enduimet): אזור פראי יותר ושם הכביש הופך לגרבל מאד קשה. כ-40 קמ שמחיבים רכב 4על4.
• Snowcap Cottages: אזור משגע, מקום פשוט מושלם לנוח בו בלב הטבע.
• מעיינות חמים (Chemka Hot Springs): יום טיול שיצאנו אליו ממושי (כשעה וחצי נסיעה). זהו מקום קסום ממש בלב הטבע עם מים צלולים להפליא וחמימים – טמפרטורה מושלמת של 24 מעלות כל השנה! חוויה מדהימה וכיפית מאוד עם הילדים, מקום מושלם להתרעננות והירגעות.
• החווה של בן (Ben Ecojoy Farm): החלק שהכי אהבנו באזור! חווה במיקום משגע ממש בין הר מרו (Mount Meru) להר קילימנג'רו. עשינו שם ספארי אופניים בין ג'ירפות (חוויה מטורפת!). בן והצוות מקסימים, נתנו לנו הרגשה של בית, והאוכל שם היה נהדר במחירים נוחים. 👉 [Kibo's Ecoplace]

🌄 הדרום הפרוע: אירינגה, מביה והאזור

הרבה תיירים מדלגים על הדרום, אבל יש בו קסם פראי. הגענו לאזור אירינגה (Iringa), עיר מקסימה שיושבת על רכס הרים.

• איפה ישנו? ב- AIKA B&B באירינגה. מקום קסום ויפה עם נוף לכל העמק. ארוחת בוקר מושלמת, משפחה מקסימה שנכנסנו כאורחים ויצאנו כחברים. היינו שם למעלה משבוע ויכולנו להשאר עוד.
• מה עושים? אסור לפספס את Isimila Stone Age אתר ארכיאולוגי של תקופת האבן עם עמודי חול מטורפים שנוצרו משחיקה – מחזה מרהיב!.

מביה (Mbeya) – הפנינה של הטיול שלנו!

מאירינגה לקחנו אוטובוס של 7 שעות (כאמור סיוט ולא מומלץ אבל זול בטירוף), הדרמנו לאזור Mbeya ולעיירה Tukuyu (ממש על גבול מלאווי). זהו, ללא ספק, החלק היפה ביותר בטנזניה לדעתנו.

איך מסכמים חמישה ימי טיול באזור Mbeya? זו ארץ הבננות הירוקות, אזור של מטעי תה ציוריים, ארץ המפלים, המכתשים והמעיינות החמים. חמשת הימים שלנו כאן היו פשוט ירוקים, שלווים ומלאים בקסם. מומלץ מאוד להגיע לכאן, אפילו שזה רחוק מכל המקומות הפופולריים בטנזניה!

ההמלצות שלנו באזור Mbeya: חלק עצום מהחוויה שלנו שייך לטיקו (Tiko), המדריך שלנו. בחור מתוק, צנוע, רגוע, מכבד וסובלני. עזר לנו בכל מה שרצינו: מצא לנו מלון, לקח אותנו לכל המקומות הכי יפים, ודאג לנו לנהג באג'אג' (טוקטוק) צמוד ומתוק לא פחות. לטיקו עצמו יש חוות דיג וקמפינג מקסימה בשם Kitoka farm.

אנחנו לנו בלודג' שהוא חווה מקסימה ויפהפייה בשם Kalongo farm (בטוקויו). מקום כל כך פסטורלי עד שזוגות מקומיים באים להצטלם בו לפני החתונה. התענוג הזה עלה לנו 250 שקל ללילה למשפחה – חוויה שבישראל הייתה עולה בקלות 2,500 שקל ללילה. הרגשנו שם אסירי תודה ומלאי הערכה לכל הטוב שבעולם הזה. וואסאפ ישיר להזמנות כאן

5 פנינות טבע שאסור לפספס סביב Mbeya:

1. אגם נגוזי (Lake Ngozi): תצפית עוצרת נשימה לאגם בתוך מכתש וולקני עצום.
2. מפל מלאסוסה (Malasusa Waterfall): מפל קסום הנסתר בלב הטבע.
3. מפל קאפולוגווה (Kapologwe Waterfall): מפל עוצמתי ומרשים שיש מערה מסתורית ממש מאחוריו.
4. מעיינות חמים קילאמבו (Kilambo hot springs): נביעות טבעיות וחמות שכיף לעצור בהן להתרעננות.
5. אגם המכתש מאסוקו (Lake Masoko crater, Kisiba): אגם שליו ויפהפה השוכן בתוך לוע וולקני סמוך לכפר קיסיבה.

💡 הניגודים של אפריקה – טיפ לתיאום ציפיות

ויחד עם כל היופי שתיארתי, צריך להגיד גם את האמת על השטח: אפריקה בגדול, וטנזניה ספציפית, יכולה להיות מאתגרת מאוד למי שאוהב נופים נקיים. המדינה לעיתים קרובות מלוכלכת, וצידי הדרכים ממש לא תמיד מאפשרים חוויית נסיעה או הליכה נעימה.

אבל, וזה אבל גדול – ברגע שמוכנים להתאמץ, להתעלם ממה שפחות יפה לעין לאורך הכביש, ולחפש לעומק – מוצאים כאן פנינות חמדה נדירות ומדהימות. אם תרצו – אין זו אגדה.

🏙️ דאר א-סלאם: תחנת המעבר שלנו

דאר היא עיר סואנת. רוב הזמן השתמשנו בה כבסיס יציאה (ישנו באחלה דירה עם חדר כושר, בריכה קטנה, ומטבחון מאובזר – מומלץ מאוד למשפחות שצריכות רגע מנוחה, וגם בהוסטל של Passionist Fathers) מקום נקי ומסודר בשכונת מיק׳וצני היוקרתית יחסית, האח פריסקוס המקסים יעזור לכם עם כל מה שתצטרכו.

🐊 שמורת נייררה (סלוס) ונהר הרופיג'י

מכאן המשכנו לאזור הכפר Mloka, השער לשמורת נייררה (Nyerere/Selous).

• הגעה: אפשר להגיע באוטובוס ציבורי מדאר (יוצא מ-Chanika ולוקח כ-6 שעות), אבל אנחנו העדפנו רכב פרטי שלקח 3-4 שעות (נהג מקסים בשם הנרי שלקח 150$ לכיוון).
• בריאות לפני הכל: תמרי שלנו חטפה כאן קלקול קיבה וכאבי ראש כי היא שתתה בטעות קרח ממי ברז מקומיים. כלל ברזל בטנזניה: מים מינרליים בלבד! גם לא קרח.
• ספארי סירות: עשינו שייט מדהים של שעתיים על נהר הרופיג'י, בין היפופוטמים ובייבי תנינים.
• טיפ זהב על מדריכים: תסגרו מחירים מראש לפרטי פרטים! המדריך המקומי שלנו ניסה להקפיץ לנו את המחיר של הרכב והסירה ברגע האחרון (מ-100$ ל-180$ ולדרוש תוספות על "מדריכים נוספים"). היינו צריכים לעמוד על שלנו, לחתוך את ההתקשרות, ולנוח. אל תפחדו לשים גבולות, אבל עשו זאת בנימוס.

🏝️ אי מאפיה (Mafia Island) – הדובדבן שבקצפת!

אם אתם מחפשים את המקום שכשאתם עוצמים עיניים ומדמיינים את "המקום הכי יפה בעולם" – זה צפון אי מאפיה. זה היה סיום פשוט קסום למדינה מטורפת.

• איך מגיעים? יש מעבורת מקומית קשוחה מ-Nyamisati (מעבורת סבירה אבל 5-6 שעות הפלגה בלילה) – ויתרנו! במקום זה, טסנו עם Auric Air בטיסה קצרה מדאר. (טיפ: הלודג׳ יכול לעזור לכם עם טיסה במחיר שפוי). הקפדנו על צ'ימידנים רכים ועד 20 ק"ג, כמקובל בטיסות קלות.
• לנו ב- Afro Beach Safari אחד מהלודג׳ים בקילינדוני. מובה המנהל המקסים נתן לנו הצעה נהדרת של חבילה עם טיסות + יום טיול לאי צ׳ולה שממוקם בשמורת טבע + יום שנירקול עם ליוותנים.
  • מה עשינו? יצאנו לפעילות של יום שלם שכללה שנורקלינג בלגונות מטריפות, שחייה במים צלולים לחלוטין עם המון בעלי חיים, וארוחת צהריים של דגים טריים שהרגע יצאו מהים.
  • כרישי הלוויתן: מאפיה מפורסמת בכרישי הלוויתן שלה. יצאנו פעמיים לסיורים כדי לשחות איתם. האמת? לא הצלחנו לראות אותם הפעם, אבל עצם החוויה, החיפוש והשייט היו שווים כל רגע.
• צפון האי (אצל יוסוף המקסים האופטימי והחייכן): לקינוח התארחנו בצפון האי אצל יוסוף ב Kanga Beach Paradise. זה גן עדן עלי אדמות. שקט, מבודד, צלול.

לסיכום: טנזניה היא לא תמיד קלה לעיכול, ויש בה רגעים של כבישים משובשים, נופים לא וואו וקצת כאבי בטן. אבל הרגעים שבהם אתם שוחים בלגונה במאפיה, רוכבים על אופניים מול הקילימנג'רו, או צופים בפילים בספארי – הופכים כל מאמץ לשווה את זה פי אלף.

קחו את עצמכם לטנזניה (הרבה יותר עדיף מקניה!), אתם לא תתחרטו! 🇹🇿❤️